פסק דין
לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 16/8/2010 בין רכב בבעלות התובעת בתביעה העיקרית, בו נהג הנתבעת שכנגד 1, והמבוטח על ידי הנתבעת שכנגד 2 (להלן: "רכב קל אוטו"), לבין רכב בו נהג הנתבע 1, שהינו בבעלות הנתבעת 2, שהיא גם התובעת שכנגד (להלן: "רכב שלמה").
המדובר בתובענה המתנהלת ב"סדר דין מהיר", ולפיכך פסק הדין ינומק "באופן תמציתי", כפי שמורה אותנו תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)).
נהג רכב קל אוטו העיד, כי נסע אחרי רכב שלמה כ- 150 מטר כשראה אותו מאותת ימינה וראה בוודאות פלאפון ביד, לידו ישבה בחורה חמודה, הוא נכנס לחניה פנויה, ולפיכך אותת, עבר כמעט את כולו ואז רכב שלמה פנה במפתיע שמאלה לרחוב הולנדי, פגע לו בין הדלת לבין הכנף וגרר אותו לצד שמאל לתוך הרחוב. כשירד הנהג מן הרכב ראה אותו בלי נעליים, מכנסיים קצרים. הנהג הסביר, כי עקף את רכב שלמה ועבר לנתיב הנגדי והתאונה התרחשה כאשר הוא נמצא כבר ברחוב הולנדי, כאשר מדובר בכביש לא רחב.
בהודעה הטלפונית לחברת הביטוח מסר נהג קל אוטו, כי נסע מאחורי רכב צד ג' שנסע במהירות איטית מכיוון שחיפש חניה בצד ימין אותת שמאלה על מנת לבצע עקיפה אך רכב צד ג' סיבב את ההגה לצד שמאל ופגע בו.
כאשר נשאל בחקירה הנגדית, מדוע לא מסר שנהג רכב שלמה אותת ימינה, השיב, כי נתן דו"ח בקצרה לפי בקשת קצין הרכב, אם היה רושם כמו שרושם בעבודה זה היה 2 דפים, אותה תשובה השיב בנוגע לשאלה מדוע לא רשם שהוא נכנס לחניה. כאשר נשאל האם הרכב נכנס כבר לחניה, שאז נתיב נסיעתו היה פנוי, השיב, כי התכוון שהוא היה באלכסון לכיוון החניה והנתיב שלו היה חציו פנוי ואז עקף לנתיב הנגדי כאשר בין הנתיבים מפריד קו מקווקו. העד השיב, כי נסע במהירות 30 קמ"ש ואישר, כי בעת התאונה היה באמצע ביצוע עקיפה.
נהג שלמה העיד, כי נסע ברחוב בו התרחשה התאונה במגמה לפנות שמאלה, אותת שמאלה והאט, הסתכל במראה האחורית, ראה את רכב קל אוטו, החל לפנות שמאלה ואז רכב קל אוטו התנגש בו לאורך כל הדלת השמאלית והמראה נתלשה מהמקום. נהג שלמה הכחיש מכל וכל, כי חיפש חניה בצד הימני או אותת ימינה והסביר שהיה במגמה להגיע לבית חברתו וכי הוא חונה שם בחניה הפרטית בסוף הרחוב. נהג שלמה הסביר, כי אכן ראה את רכב קל אותו אולם הוא נסע מאחוריו ולא הייתה מניעה שיפנה שמאלה.
בהודעה לחברת הביטוח, כתב נהג שלמה, כי עמד לפנות שמאלה וצד ג' עקף אותו ונכנס בצד שמאל של הרכב. כאשר נשאל מדוע לא כתב שאותת השיב, כי זה ברור מאליו ולא ידע איך כותבים הודאה. העד אישר, כי הייתה איתו בחורה ברכב אולם הוא לא בקשר איתה מספר שנים, היא אמרה שתגיע להעיד ולא הגיעה.
דיון והכרעה
מהתיאור שנתנו שני הנהגים בדבר אופן קרות התאונה, נקל לקבוע, כי התאונה ארעה שעה שרכב קל אוטו ביקש לעקוף את רכב שלמה, ברחוב צר, בסמוך לכיכר שכן רכב שלמה נסע לטעמו לאט מדי.
נהג רכב קל אוטו העיד אמנם, כי רכב שלמה אותת ימינה ונכנס לחניה מצד ימין, אולם גרסה כבושה זו ניתנה לראשונה על דוכן העדים, ומה שארע הוא ככל הנראה מה שנמסר בזמן אמת, לפיו רכב שלמה נסע באיטיות במסלול הימני שכן היה בכוונתו לפנות שמאלה, רכב קל אוטו סבר לתומו שהוא מחפש חניה, לא המתין לראות אם אכן הוא נכנס לחניה, ממשיך ישר או פונה שמאל ויצא לעקיפה, בסמוך לצומת בה יש פניה שמאלה ברחוב צר יחסית ובסמוך לכיכר, כאשר ניתן היה לצפות, כי יגלה מידה רבה יותר של סבלנות וימתין לראות מה מתכוון הרכב שלפניו לעשות בטרם הוא יוצא לעקיפה.
בנסיבות אלה, עיקר האחריות לתאונה מוטלת ללא ספק על נהג רכב קל אוטו, אשר ביצע עקיפה בנתיב צר יחסית בסמוך לצומת בה יש פניה שמאלה בסמוך לכיכר, רק מתוך סברה מוטעית כי הרכב שלפניו שהאט את מהירות נסיעתו מחפש חניה, שעה שלאמיתו של דבר הרכב האט על מנת לפנות שמאלה.
מן העבר השני, אינני מקבלת את גרסת נהג שלמה, כי אותת לצורך הפניה שמאלה, גם גרסה זו כבושה ולא נמסרה לחברת הביטוח וככל שהיה מאותת ספק אם רכב קל אוטו היה יוצא לעקיפה. בנסיבות אלה, אני קובעת, כי לנהג שלמה אשם תורם בשיעור של 30% לקרות התאונה. מדובר באשם שאינו מקים אחריות, שכן רכב שלמה נסע לפני רכב קל אוטו והתאונה ארעה בעת נסיון עקיפה בסמוך לצומת בה יש פניה שמאלה.
משכך, התביעה העיקרית תדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
בתביעה שכנגד הוגשו חוו"ד שמאי ומסמכים שלא נסתרו על פיהם שילמה נגרם לרכב התובעת נזק בשיעור של 13,326 ₪, כמו כן, שילמה התובעת שכ"ט שמאי בסך 517 ₪.
התובעת שכנגד טענה עוד לדמי גרירה בסך של 341 ₪ ואולם בנוגע לסכום זה, לא צורפה חשבונית מס אלא אישור גרירה, לפיו עלות הגרירה היא בסך 341 ₪. משלא הומצא אישור כלשהי מעבר אישור "עלות", כדוגמת חשבונית או תשלום בפועל עבור הגרירה, נזק זה לטעמי לא הוכח.
התובעת שכנגד תבעה עוד ימי השבתה בסך 240 ₪ אולם גם סכום זה לא הוכח.
משכך, על הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד 70% מהנזקים שהוכחו, בסך 9,690 ש"ח בצירוף הצמדה מיום 31/8/10, בצירוף אגרה כפי ששולמה בתביעה שכנגד, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8% או 1,250 ₪ לפי הגבוה שביניהם.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.